<h1>שו"ת הרמב"ם סימן רל"ד</h1>
<h2>דף יב:</h2>
תשובת שאלה על ענין מאימתי מונין לשמיטות וכו' התחילו ישראל למנות שמיטים ויובלות משנת חמש עשרה אחר שנכנסו לארץ לפי [ש]שבע שכבשו ושבע שחלקו לא מנו מפני שאין כל אחד ואחד מכיר חלקו ועיקר דבר זה בספר ונגררה הלכה זו בכמה מקומות בתלמוד [ערכין י"ב ע"ב] והיו מונין והולכין עד שחרב הבית בראשונה ושנה שחרב בה שתחלתה מתשרי שאחר החרבן כי באב חרב היא היתה מוצאי שביעית והיא שנת שש ושלשים ביובל של שבעה עשר לפי שהחשבון מוציא שמנו בארץ ששה עשר יובלות שלמות וביובל של שבעה עשר חרב ואם תוסיף על המנין שמנו שבע שנים שכבשו ושבע שחלקו נמצא שעשו שבעה עשר יובלים גמורים ארבע מאות וארבעים משעת כניסתן לארץ עד בנין הבית וארבע מאות ועשר שעמד בית ראשון וכיון שחרב הבית וגלו בטל המנין. וכשעלה עזרא ע"ה בשנייה התחילו למנות משנה שעלה וקידש בה את הארץ קדושה שנייה והיא היתה השנה השביעית מבנין בית שני וממנה התחילו למנות שמיטין ויובלות שמנין ראשון בטל משבטלה הארץ ואף על פי שלא היה יובל בימי עזרא ע"ה מנו יובלות כדי לקדש שמיטין שאין שנת היובל עולה למנין שני שבוע אליבא דחכמים וכן הלכה. אלו הם הדברים המתבארים מן התלמוד וכל אלו הדברים הם בגמר' ערכים פרק (ששי) [שני] ולפי חשבון זה נמצא הבית בראשונה ובשנייה חרב במוצאי שביעית והיא השנה שתחלתה מתשרי שאחר החרבן. ודרך החשבון על מנין זה לידע שנת השמיטה הוא שתוסיף על מנין שטרות שלשים וארבע לפי שבשנת אחד וארבעים לחרבן התחילו למנות לשטרות כמו שנתברר בתחלת ע"ז [ט' ע"ב] ותשליך הכל חמשים חמשים והנשאר פחות מחמשים השליכהו שבעה שבעה ותדע בכמה שנים מן השבוע אתה עומד. ולפי חשבון זה תהיה שנה זו שהיא שנת שש ושמונים וארבע מאות לשטרות ששית בשבוע והיא שנת עשרים ביובל אבל מצאנו תשובה לגאון רבינו האיי זצ"ל עניינה שמנין ראשון לא בטל ושעליו אנו סומכים אבל לא מנו יובלות משחרב הבית בראשונה אלא שמיטים בלבד. ואמר באותה התשובה שהחשבון ירושה הוא בידיהם ושהיא סדורה בפי הכל וכך נמצא כתוב בתשובות שקודם רבי' האיי גאון זצ"ל מכמה שנים כדברי הגאון. ולפי חשבון זה נמצא הבית חרב באחרונה במוצאי שביעית כמו שאמרנו ותהיה שנה [זו] שהיא ארבע מאות ושמנים ושש לשטרות שנת שמיטה. והביא ראיה מהאי דאמרינן בתחלת ע"ז [שם] האי מאן דבעי למידע כמה שני בשבוע וכו' דשמעת מינה דלא מנינן יובל אלא שבעה שבעה בלבד מונה ולא השגיח על אלו הדברים שנתפרשו בגמרת ערכין כלל כאלו אינם כתובים. והדברים מראים דהאי מימרא דגאון וחושבנא דיליה אזלי אליבא דמאן דאמר עזרא ע"ה לא כיבש אלא זיכר בעלמא עבד וקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא ואזיל מימרא קמא דאמרינן והוא דסליק אליבא דשמעת' מגמרת ערכין אליבא דמאן דאמ' עזרא ע"ה קדש וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא. ודבר זה נחלקו בו התנאים והאמוראים כמו שנתברר בגמ' שבועות פרק שני [ט"ז ע"א] ובכמה מקומות בתלמוד אזלא שמעתא כמאן דאמר לא קידש וכמה פירושים יש לנו בדברים אלו בחבורים שחברנו ועדיין הדבר אצלנו ספק בשמיטה וחוששין אנו לדברי הגאון זצ"ל שאמר שחשבון זה ירושה בידיהם עד שיתברר לנו יפה יפה היאך הם הדברים ויסתלק ספק זה ואשלח ואודיעכם בעזר האל יתע'. משה ב"ר מימון זצ"ל.
<h2>דף לב:</h2>
תשובת שאלה על ענין מאימתי מונין לשמיטות וכו' התחילו ישראל למנות שמיטים ויובלות משנת חמש עשרה אחר שנכנסו לארץ לפי [ש]שבע שכבשו ושבע שחלקו לא מנו מפני שאין כל אחד ואחד מכיר חלקו ועיקר דבר זה בספר ונגררה הלכה זו בכמה מקומות בתלמוד [ערכין י"ב ע"ב] והיו מונין והולכין עד שחרב הבית בראשונה ושנה שחרב בה שתחלתה מתשרי שאחר החרבן כי באב חרב היא היתה מוצאי שביעית והיא שנת שש ושלשים ביובל של שבעה עשר לפי שהחשבון מוציא שמנו בארץ ששה עשר יובלות שלמות וביובל של שבעה עשר חרב ואם תוסיף על המנין שמנו שבע שנים שכבשו ושבע שחלקו נמצא שעשו שבעה עשר יובלים גמורים ארבע מאות וארבעים משעת כניסתן לארץ עד בנין הבית וארבע מאות ועשר שעמד בית ראשון וכיון שחרב הבית וגלו בטל המנין. וכשעלה עזרא ע"ה בשנייה התחילו למנות משנה שעלה וקידש בה את הארץ קדושה שנייה והיא היתה השנה השביעית מבנין בית שני וממנה התחילו למנות שמיטין ויובלות שמנין ראשון בטל משבטלה הארץ ואף על פי שלא היה יובל בימי עזרא ע"ה מנו יובלות כדי לקדש שמיטין שאין שנת היובל עולה למנין שני שבוע אליבא דחכמים וכן הלכה. אלו הם הדברים המתבארים מן התלמוד וכל אלו הדברים הם בגמר' ערכים פרק (ששי) [שני] ולפי חשבון זה נמצא הבית בראשונה ובשנייה חרב במוצאי שביעית והיא השנה שתחלתה מתשרי שאחר החרבן. ודרך החשבון על מנין זה לידע שנת השמיטה הוא שתוסיף על מנין שטרות שלשים וארבע לפי שבשנת אחד וארבעים לחרבן התחילו למנות לשטרות כמו שנתברר בתחלת ע"ז [ט' ע"ב] ותשליך הכל חמשים חמשים והנשאר פחות מחמשים השליכהו שבעה שבעה ותדע בכמה שנים מן השבוע אתה עומד. ולפי חשבון זה תהיה שנה זו שהיא שנת שש ושמונים וארבע מאות לשטרות ששית בשבוע והיא שנת עשרים ביובל אבל מצאנו תשובה לגאון רבינו האיי זצ"ל עניינה שמנין ראשון לא בטל ושעליו אנו סומכים אבל לא מנו יובלות משחרב הבית בראשונה אלא שמיטים בלבד. ואמר באותה התשובה שהחשבון ירושה הוא בידיהם ושהיא סדורה בפי הכל וכך נמצא כתוב בתשובות שקודם רבי' האיי גאון זצ"ל מכמה שנים כדברי הגאון. ולפי חשבון זה נמצא הבית חרב באחרונה במוצאי שביעית כמו שאמרנו ותהיה שנה [זו] שהיא ארבע מאות ושמנים ושש לשטרות שנת שמיטה. והביא ראיה מהאי דאמרינן בתחלת ע"ז [שם] האי מאן דבעי למידע כמה שני בשבוע וכו' דשמעת מינה דלא מנינן יובל אלא שבעה שבעה בלבד מונה ולא השגיח על אלו הדברים שנתפרשו בגמרת ערכין כלל כאלו אינם כתובים. והדברים מראים דהאי מימרא דגאון וחושבנא דיליה אזלי אליבא דמאן דאמר עזרא ע"ה לא כיבש אלא זיכר בעלמא עבד וקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא ואזיל מימרא קמא דאמרינן והוא דסליק אליבא דשמעת' מגמרת ערכין אליבא דמאן דאמ' עזרא ע"ה קדש וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא. ודבר זה נחלקו בו התנאים והאמוראים כמו שנתברר בגמ' שבועות פרק שני [ט"ז ע"א] ובכמה מקומות בתלמוד אזלא שמעתא כמאן דאמר לא קידש וכמה פירושים יש לנו בדברים אלו בחבורים שחברנו ועדיין הדבר אצלנו ספק בשמיטה וחוששין אנו לדברי הגאון זצ"ל שאמר שחשבון זה ירושה בידיהם עד שיתברר לנו יפה יפה היאך הם הדברים ויסתלק ספק זה ואשלח ואודיעכם בעזר האל יתע'. משה ב"ר מימון זצ"ל.
